לא האמנתי לה כשהיא אמרה שהוא לא ישרוד, עדיין קיימות בי תקוות שיום אחד הוא יצא מן המעטפת שלו ויפרוש כנפיים צהובות. 'תצא מהבית' היא אמרה, 'בגללך הוא מת! זה או אתה או הוא ועכשיו הרגת אותו'.
אני אורז לי תיק נוודים, חובש כובע פרווה ירולשמי ויוצא למסע. שני גמדים אשר נתקלים באשכיי גורמים לי לעצור. 'אתה רוצה מתכון של פיסטוק ננסי?' שואל אותי אחד מהם ואוחז חתיכת קלף מגולגלת וקשורה בסרט מתנה. אני מחמיץ פנים ושותק ... 'רוצה אבקת כוכבים?' מפגיע השני. אני פותח עיניים סקרניות וחושף אישונים נבוכים. הנהון קל עם הראש גרם לגמד לפתוח ביד אחת את נחירי ולדחוף לי פנימה כמות נכבדת של אבקה. הגמדים נעלמו, אני ממשיך לצעוד גורר רגליים עייפות וכל הזמן מתעטש. קר לי, אני רוצה לחזור הביתה, רגלי כבדות ונחירי שורפים. אני מוצא עצמי בפתח ביתה. כל כך צריך אישה אני נכנס בשקט ומנסה לא להעירה, חולץ נעליי ומתגנב פנימה. ריכוז אלרגי מוביל להתעטשות נוספת, היא קמה בבהלה לא מבינה מי שם, היא מסיטה את שערה הגולש שמאלה ופתאום רואה אותי ועל ידי גוש קטן מכוסה נזלת שנראה כמו גולם. היא מסירה את הנזלת ופתאום מתגלות כנפיים צהובות עם נקודות שחורות. היא מחבקת אותי בחוזקה ולוחשת 'ידעתי שאתה אוהב אותי'.